"ציסטה בשחלה" – המילים הפשוטות הללו עשויות לעורר חרדה מיידית כשהן נאמרות. אולם מה שרבות מאיתנו אינן יודעות הוא שכ-80% מהנשים פיתחו או יפתחו ציסטה בשחלה במהלך חייהן, בלי שירגישו בכך כלל. מפתיע? בהחלט. מדאיג? לא בהכרח.
מתחת למעטה החרדה וחוסר הוודאות, מסתתרת תופעה ביולוגית שלרוב אינה מהווה סכנה כלל. בעולם שבו המידע הרפואי מציף אותנו מכל עבר, לעתים קשה להבחין בין האמת המדעית לבין מיתוס. האם כל ציסטה דורשת ניתוח? האם יש קשר לפוריות? האם היא עלולה להפוך לסרטנית?
מהן ציסטות בשחלות?
ציסטה בשחלה היא כיס מלא נוזל המתפתח בתוך השחלה או על פניה. השחלות, שני איברים קטנים בצורת שקד הממוקמים בצדי הרחם, מייצרות ביציות והורמונים כמו אסטרוגן ופרוגסטרון. במהלך תהליך הביוץ הטבעי, נוצרת ציסטה קטנה בשחלה המכונה "זקיק" (מעין ג'ולה). בדרך כלל, הזקיק פוקע ומשחרר ביצית במהלך הביוץ, אך לעתים הזקיק מתמלא בנוזל, או נסגר לאחר שחרור הביצית ומצטבר בו נוזל, זקיק זה הופך להיות "גופיף צהוב". כך נוצרת ציסטה פונקציונלית, שהיא הסוג הנפוץ ביותר של ציסטות בשחלות, ציסטת אלו נוצרות בתקופת הפריון של האישה.
קיימים סוגים שונים של ציסטות בשחלות, כאשר רובן שפירות (לא סרטניות) ואינן מסכנות את הבריאות:
ציסטות פונקציונליות – אלו הן הציסטות הנפוצות ביותר ומהוות חלק מהמחזור החודשי הטבעי. הן נחלקות לשני סוגים עיקריים – זקיקים (שנוצרות כאשר זקיק אינו "נפתח" ומשחרר את הביצית שבתוכו בזמן הביוץ) וציסטות שנקראות הגופיף הצהוב (שנוצרות לאחר הביוץ). ציסטות פונקציונליות בדרך כלל נעלמות מעצמן ללא צורך בטיפול. הציסטות הפונקציונליות מצויות בתקופת הפריון של האישה.
ציסטות אנדומטריאליות (אנדומטריומות) – ציסטות אלה קשורות למצב הנקרא אנדומטריוזיס, שבו רקמת רירית הרחם גדלה מחוץ לרחם. כאשר רקמה זו מתפתחת על השחלות, היא יכולה לגרום להיווצרות ציסטות מלאות בדם, המכונות גם "ציסטות שוקולד" בשל צבען החום-אדמדם.
ציסטות דרמואידיות – אלו הן ציסטות טרטומה בשלות, שפירות, המכילות רקמות עובריות שונות כמו שיער, עור או אפילו שיניים. הן מתפתחות מתאים שהיו אמורים להפוך לביציות אך במקום זאת התפתחו לסוגים שונים של רקמות.
ציסטאדנומות – גידולים שפירים הנוצרים מתאי האפיתל המצפים את השחלות. הם עשויים להתמלא בנוזל צלול (ציסטאדנומות סרוזיות) או בחומר דביק (ציסטאדנומות מוצינוטיות). אלו הן דוגמאות לגידול אפיתליאלי שפיר בשחלה.
ציסטות אפיתליאליות מוצינוטיות – סוג של ציסטאדנומה המכילה חומר דמוי ריר. הן נחשבות לגידולים לא ממאירים בשחלות, אך דורשות מעקב רפואי מסודר מכיוון שבמקרים נדירים הן עלולות להתפתח לסרטן.
כאשר מדברים על גידול ציסטי ברחם מתכוונים בדרך כלל לציסטות המתפתחות ברירית הרחם ולא בשחלות, אך חשוב להבין את ההבדל בין ציסטות ברחם לבין ציסטה בשחלה, שכן האבחון והטיפול שונים. מונחים כמו ציסטות ברחם או גוש ציסטי ברחם מתייחסים בדרך כלל לתופעות אחרות כמו פוליפים או אדנומיוזיס, ולא לציסטות בשחלות.
כיצד מאובחנות ציסטות בשחלות?
אבחון של ציסטות בשחלות מתחיל בדרך כלל בזיהוי תסמינים חשודים או במסגרת בדיקה שגרתית. התסמינים העיקריים שעשויים להעיד על נוכחות ציסטות בשחלות כוללים כאבי בטן או אגן, תחושת כבדות או לחץ באגן, כאבים במהלך קיום יחסי מין, שינויים במחזור החודשי, ובמקרים נדירים – כאבים פתאומיים וחזקים (שעלולים להצביע על פיתול או קרע של הציסטה).
עם זאת, חשוב לציין שרוב הציסטות בשחלות אינן גורמות לתסמינים כלשהם ומתגלות במקרה במהלך בדיקות שגרתיות.
האבחון הקליני של הציסטה מתבסס על מספר שיטות שונות:
בדיקה גינקולוגית – הרופא עשוי למשש את הבטן והאגן לאיתור נפיחות או רגישות. במהלך הבדיקה הוואגינלית, הרופא יכול לבדוק את גודל וצורת השחלות ולזהות אזורים רגישים או נפוחים.
אולטרסאונד – זוהי שיטת האבחון העיקרית לציסטות בשחלות. בבדיקת האולטרסאונד הרופא מזהה את הציסטה, מעריך את גודלה, צורתה והרכבה, אך אינו מבצע טיפול רפואי. האולטרסאונד יכול להתבצע דרך הבטן או בגישה נרתיקית (טרנס-וגינלי), כאשר האחרון מספק תמונה מדויקת יותר של האיברים באגן. באמצעות האולטרסאונד ניתן להבחין בין סוגים שונים של ציסטות ולקבוע האם מדובר בציסטה פשוטה (מלאה בנוזל צלול) או מורכבת (המכילה חומרים מוצקים או מחיצות). כמו כן, ניתן לזהות האם מדובר בציסטה עכורה בשחלה, מאפיין שלעתים דורש מעקב נוסף.
בדיקות דם – בדיקות אלה עשויות לכלול בדיקת הריון לשלילת היריון חוץ-רחמי, בדיקות הורמונליות, ובמקרים מסוימים – בדיקת סמנים גידוליים כמו CA-125 (אם יש חשד לממאירות).
בדיקות הדמיה נוספות – במקרים מסוימים, רופא עשוי להמליץ על CT או MRI לקבלת תמונה מפורטת יותר של הציסטה, במיוחד אם האולטרסאונד אינו חד-משמעי או אם יש צורך בהערכה מדויקת יותר לפני התערבות כירורגית.
לפרוסקופיה אבחנתית – זוהי פרוצדורה כירורגית זעיר פולשנית שבה מוחדר מכשיר דק עם מצלמה זעירה לחלל הבטן דרך חתך קטן. הלפרוסקופיה מאפשרת לרופא לראות את השחלות ישירות ולבצע ביופסיה במידת הצורך. לעתים, ניתן גם להסיר את הציסטה במהלך הפרוצדורה.
חשוב להדגיש שהבדיקה הראשונית, בדרך כלל אולטרסאונד, היא אבחנתית בלבד. הרופא מזהה את הציסטה ומאפייניה, אך אינו מבצע טיפול במהלך הבדיקה עצמה. טיפול, אם נדרש, יינתן בשלב מאוחר יותר ובהתאם לממצאים.
האם ציסטה בשחלה מסוכנת?
שאלה זו מטרידה נשים רבות המאובחנות עם ציסטות בשחלות. התשובה המרגיעה היא שרוב הציסטות בשחלות הן שפירות (לא סרטניות) ואינן מסכנות את הבריאות. ציסטות פונקציונליות, שהן הנפוצות ביותר, נעלמות לרוב מעצמן תוך מספר שבועות או חודשים, ללא התערבות כלשהי.
עם זאת, ישנם מספר מצבים שבהם ציסטה בשחלה עלולה להיות חשודה או לדרוש טיפול דחוף. למשל, פיתול (Torsion) של השחלה. זוהי ציסטה גדולה עלולה לגרום לשחלה להסתובב סביב צירה, מה שעלול לגרום לחסימת אספקת הדם לשחלה. כאן מדובר במצב חירום רפואי הדורש התערבות כירורגית מיידית.
גם מקרים של קרע בציסטה עלולים לדרוש לעיתים טיפול רפואי דחוף. ציסטה עלולה להיקרע ולגרום לכאב חד ופתאומי. במקרים מסוימים, הדבר עלול לגרום לדימום פנימי.
מעבר לכך, למרות שרוב הציסטות שפירות, אחוז קטן מהן עלול להיות ממאיר או להתפתח לממאירות עם הזמן. הסיכון גדל עם הגיל, במיוחד בנשים לאחר גיל המעבר.
גורמי סיכון שעשויים להגביר את הסיכון לציסטות שחלתיות מורכבות יותר או ממאירות הם גיל האישה (אם היא מעל 40), היסטוריה משפחתית של סרטן שחלות או שד, והיסטוריה אישית של בעיות בשחלות ובחצוצרות. לכן, חשוב לעקוב אחר כל ציסטה שאינה נעלמת עם הזמן או שמראה מאפיינים חשודים בבדיקת ההדמיה.
ציסטות בשחלות גורמים רבים להן, וההבנה של גורמים אלה עשויה לסייע בהערכת הסיכון. בעוד שהגורם המדויק להיווצרות ציסטות מסוגים מסוימים אינו ידוע תמיד, ישנם מספר גורמים ידועים הקשורים להיווצרות ציסטות בשחלות, כולל חוסר איזון הורמונלי, אנדומטריוזיס, הריון, זיהומים אגניים בעבר, והיסטוריה של ציסטות בשחלות.
מהו הטיפול בציסטה בשחלה?
הטיפול בציסטה בשחלה תלוי במספר גורמים, כולל גיל האישה, סוג הציסטה, גודלה, והתסמינים שהיא גורמת. ישנם מקרים בהם ימליץ הרופא על מעקב בלבד. זאת, בעיקר כשמדובר בציסטות פונקציונליות קטנות או ציסטות שנראות שפירות לחלוטין באמצעי הדמיה. במקרים אלו הגישה המקובלת היא "המתנה פעילה". יתכן והרופא ימליץ על בדיקות אולטרסאונד חוזרות לאחר מספר שבועות או חודשים כדי לוודא שהציסטה נעלמת מעצמה או אינה גדלה.
עבור נשים עם ציסטות פונקציונליות חוזרות, הרופא עשוי לרשום גלולות למניעת הריון כדי למנוע ביוץ ובכך להפחית את הסיכוי להיווצרות ציסטות חדשות. תרופות משככות כאבים כמו אקמול או איבופרופן עשויות לעזור בהקלה על אי-נוחות.
במספר מקרים יתכן והרופא המטפל ימליץ על ניתוח להסרת הציסטה (ציסטקטומיה) או השחלה (אואופורקטומיה). לרוב מדובר במקרים בהם הציסטה גדולה ואינה נעלמת לאחר מספר מחזורים, במקרים בהם הציסטה גדלה במהלך המעקב, במקרים בהם הציסטה גורמת לכאב משמעותי או לחץ על איברים סמוכים, או כשישנם מאפיינים חשודים לממאירות.
ניתוח להסרת ציסטה בשחלה יכול להתבצע בגישה לפרוסקופית (ניתוח זעיר פולשני) או בגישה פתוחה (לפרוטומיה), בהתאם לגודל הציסטה, מיקומה, וגורמים אחרים. הגישה הלפרוסקופית מועדפת ברוב המקרים בשל זמן החלמה קצר יותר וסיבוכים פחותים.
בכל מקרה, ההחלטה על הטיפול המתאים ביותר צריכה להתקבל בהתייעצות עם רופא גינקולוג, תוך התחשבות במאפיינים האישיים של כל אישה, רצונה בשימור פוריות, ובהערכת הסיכונים והתועלות של כל אפשרות טיפולית.
האם כדאי להסיר ציסטות בשחלות?
שאלה זו מעסיקה נשים רבות המאובחנות עם ציסטות בשחלות, והתשובה אינה חד-משמעית. ההחלטה אם להסיר ציסטה בשחלה תלויה בסוג הציסטה, גודלה ובגורמים נוספים כמו גיל האישה, התסמינים שהיא חווה ועוד.
לרוב, ציסטות פונקציונליות בדרך כלל אינן דורשות הסרה כירורגית, שכן רובן נעלמות מעצמן. לעומת זאת, ציסטות אנדומטריאליות, דרמואידיות, או ציסטאדנומות עשויות לדרוש ניתוח, במיוחד אם הן גדולות או גורמות לתסמינים. ציסטות גדולות (בדרך כלל מעל 5-7 ס"מ) עשויות להגביר את הסיכון לפיתול או קרע, ולכן עשויות להצדיק הסרה כירורגית.
כמובן שציסטות עם מאפיינים חשודים באמצעי הדמיה דורשות הערכה נוספת ולעתים קרובות הסרה כירורגית.
עבור נשים המעוניינות בהריון, הסרת ציסטה עשויה להיות מומלצת אם היא עלולה להפריע לפוריות או להוות סיכון במהלך היריון. בנשים לאחר גיל המעבר, ציסטות חדשות עשויות להיות מחשידות יותר, ולכן הגישה עשויה להיות אגרסיבית יותר
חשוב לזכור שכל ניתוח, גם אם הוא מינימלי פולשני, כרוך בסיכונים מסוימים. בנוסף, הסרת חלק מרקמת השחלה יחד עם הציסטה עלולה להשפיע על עתודת הביציות. לכן, ההחלטה צריכה להתקבל לאחר דיון מעמיק עם הרופא המטפל ושקילת כל האפשרויות.
האם ציסטה בשחלה יכולה לחזור?
ציסטות בשחלות יכולות לחזור גם לאחר שנעלמו מעצמן או הוסרו בניתוח. הסיכוי לחזרה תלוי בסוג הציסטה. ציסטות פונקציונליות נוטות לחזור במהלך מחזורים חודשיים עתידיים, במיוחד אצל נשים צעירות. כשמדובר בציסטות אנדומטריאליות (אנדומטריומות) הקשורות לאנדומטריוזיס, זהו מצב כרוני שעלול לגרום להיווצרות ציסטות חדשות גם לאחר הסרה כירורגית.
לעומת זאת, ציסטות דרמואידיות וציסטאדנומות הן בדרך כלל ציסטות בודדות שאינן נוטות לחזור באותה שחלה לאחר הסרה מלאה (עם זאת, ציסטות חדשות מאותו סוג עלולות להתפתח בשחלה השנייה).
ד"ר ראובן משיח – אבחון ציסטות בשחלה
כרופא נשים עם שנים רבות של ניסיון בתחום הגינקולוגי, אני מאבחן נשים עם ציסטה בשחלה. אני רואה את החשש והחרדה, שהם תגובות טבעיות, במיוחד כאשר מדובר במונחים רפואיים לא מוכרים וחששות לגבי פוריות עתידית או סכנות בריאותיות. המסר העיקרי שאני מעביר למטופלות שלי הוא שרוב הציסטות בשחלות הן שפירות לחלוטין ואינן דורשות התערבות כירורגית.
במרפאה שלי, אני מתמחה באבחון מדויק של ציסטות בשחלות באמצעות מכשור אולטרסאונד מתקדם. לאחר האבחון, אני מפנה את המטופלת לגורם המטפל המתאים בהתאם לממצאים.
אני מעודד את כל המטופלות להיות שותפות פעילות בתהליך קבלת ההחלטות. מידע הוא כוח, ולכן חשוב לי שתבינו לעומק את המצב הרפואי שלכן ואת האפשרויות העומדות בפניכן. אל תהססו לשאול שאלות ולבקש הסברים נוספים במהלך האבחון.
זכרו, הצעד הראשון בדרך לבריאות טובה הוא הבנה מלאה של מצבכן. במרפאתי אני מספק לכן את המידע המקיף והמדויק הדרוש לקבלת החלטות נבונות לגבי המשך הדרך. אל תתנו לחששות לעכב אתכן – קבעו תור עוד היום וקחו את בריאותכן בידיים שלכן. בריאותכן ורווחתכן הנפשית הן בראש סדר העדיפויות שלי.
